כך חולפת תהילת עולם

אני, אמא שלי ויריב אחי

ארנון, יריב ואמא בימים אחרים

אמא שלי, אלונה דה בוטון, נפטרה לפני שבוע.
האמת, כבר שנים שאני נפרד ממנה ומתאבל עליה. הפרידה לפני שבוע, היתה רק בתחום הפיסי, משהו שמסכם את כל השנים האחרונות ואחרי העצב, שהוא עדיין עמוק ובלתי ניתן להבנה, מגיעה גם הקלה. היא כבר לא סובלת, היא נחה.
אמא שלי היתה מורה ומחנכת, מסוג האנשים הטובים והנהדרים, שרואים את הסביבה ומשדרים אמפתיה ורוצים להשתתף בתיקון העולם.
אני יודע עליה, שהיא רצתה תמיד, מאז ומעולם להיות מורה. רק מורה (אני לא עוד מכיר מישהו שיודע שזה ייעודו בחיים). לפגוש ילדים קטנים וללמד אותם את המיומנויות הבסיסיות של החיים. קריאה, כתיבה, הבנה, שפה, חשבון וכמובן גם לחנך אותם להתנהגות, הבנה, קבלה ועוד. היא היתה מורה ומחנכת כל החיים שלה ובהמשך, מנהלת בית ספר. בית הספר שניהלה, היה בשכונה לא פשוטה בבאר שבע. כל החיים שם היו מאבק בשבילה. אני זוכר איך הצוות העריך אותה והלך אחריה באש ובמים. אני זוכר איך ההורים של התלמידים שיתפו איתה פעולה בלב שלם ושקט בידיעה שהילדים שלהם בידיים הכי טובות שיש ואני זוכר גם את התלמידים (אפילו אני הייתי שם, בבית הספר שלה, לתקופה קצרה ומשמעותית בילדותי). התלמידים שידעו שיש סמכות בבית הספר,שיודעת הכל ויכולה גם לטפל בכל בעיה. יש למי לפנות, בלי לחשוש, בלי לפחד, בלי יראה.
השיעורים בכיתה שהשתתפתי בה היו השקטים ביותר שהייתי בהם אי פעם (כולל התיכון והאקדמיה למוסיקה אחר כך). היתה אוירת לימודים ועניין. ככה זה כשהמנהלת יודעת שזה המקצוע שלה בחיים, שזה מה שהיא נולדה לעשות.
אמא שלי הגשימה את חזון הקמת המדינה ופיתוחה בעצמה, היא היתה בקיבוץ כשהיתה אשה צעירה (לא, לא קיבלו אותה כחברה וגם לא הסכימו לשלוח אותה לסמינר למורים מטעם הקיבוץ, היא היתה צריכה לעשות הכל לבד). אחר כך לימדה בקיבוץ חניתה בצפון. אחרי תקופה בצפון, נשלחה לנהל את בית הספר היחיד בירוחם.
היא נקראה לדגל, לקחה את המשפחה וירדה לנגב להפריח את השממה וללמד את הילדים של הנגב את כל מה שידעה.
אחרי תקופה בירוחם, המשפחה עברה לבאר שבע, שוב משרת ניהול, שם נולדתי.
כל החיים שלה היו סביב ההוראה, הצוות, הילדים, התלמידים ובית הספר.
היא סיפרה לי פעם, שכשהיתה ילדה קטנה בחיפה, טרם הקמת המדינה, היא קיבלה גרושים מהוריה, כדמי כיס. היא לא קנתה סוכריות או ממתקים, היא הכניסה את דמי הכיס שלה לקופה הכחולה של הקרן הקיימת. לאחר שנים רבות, כשוועד ההורים של בית הספר רצה לתת לאמא שלי את המתנה הגדולה ביותר שיכל, הם רשמו אותה ב״ספר הזהב״ של הקרן הקיימת.

בשנים האחרונות, בריאותה הדרדרה לאט ואנו נפרדנו ממנה לאט. כבר שנים שאני נפרד. לפני כמה שנים, כתבתי לכבודה שיר, כי הרגשתי שידי קצרה מלהושיע. הנה ההקלטה (איכות ביתית, שירה קצת לא מכוונת, אם הגעתם עד כאן, תסלחו לי). השיר קצת בסגנון שירי ארץ ישראל, שהיא מאד אהבה.

ועכשיו, נותרו לי הזכרונות, התמונות וכמובן, כל מה שהיא הטמיעה בי בכל השנים שזכיתי להיות איתה.
אני מאחל לאמי מנוחה שלימה ונכונה ויודע שהיא מלווה אותי ואת המשפחה ברוחה כל הזמן.
לבן שלי, קראתי אלון, לכבודה.
נוחי על משכבך בשלום אמא.

פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 תגובות על כך חולפת תהילת עולם

  1. מאת ברוך בר שלו‏:

    מכובד מאד. התרגשתי.
    וגם יפה מאד שאתה שר לכבודה. שווה יותר מ1000 זמרים מקצועיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *