קצת היסטוריה פרטית שלי

הי, אם יש מי שרוצה לדעת, אז הנה קצת מההיסטריה הפרטית שלי:

תמונה מפעם

תמונה מפעם, אני מימין ואחי יריב משמאל

נולדתי ב1977 בבאר שבע.
כילד, למדתי בקונסרבטוריון העירוני מוסיקה אחרי הצהריים. בכיתה א' התחלתי ללמוד חלילית והמשכתי בכך עד כיתה ג'. לאחר מכן, בעקבות אחי (יריב), המבוגר ממני בקצת התחלתי ללמוד טרומבון. פשוט בגיל הזה הייתי מוכרח לעשות כל מה שהוא עושה וזה נראה רעיון טוב בזמנו.
המורה הראשון שלי לטרומבון הוא מאיר ציבול (תודה מאיר) למדתי איתו בקונסרבטוריון עד סוף התיכון.
לאחר מכן, בשירות הצבאי לא יכולתי להמשיך לנגן, אז זנחתי את הטרומבון לכמה שנים.
כשנתיים לאחר השירות הצבאי, כשגרתי בפריז עיר האורות חזרתי לנגן טרומבון.
שם ניגנתי עם כמה אנשים מאד מגניבים ויום אחד, כשהייתי בעבודה בתור מלצר, החלטתי להיות מוסיקאי.
לאחר מכן שבתי לארץ ולמדתי שנה בבי"ס "רימון" למוסיקה ולאחר מכן המשכתי את לימודי התואד שלי באקדמיה למוסיקה בירושלים שם למדתי אצל אבי לייבוביץ' ובוריס גאמר.
כיום אני מנגן, מלחין, מעבד ומלמד מוסיקה ומתגורר בתל אביב.

ואיך החלטתי לנגן טרומבון? הנה התשובה:

בסך הכל, אין הרבה אנשים שהחליטו שהם רוצים לעסוק בזה, והרבה שואלים אותי לגבי זה, אז הנה הסיפור על הרגע שבו החלטתי ללכת בדרך הזאת:

גרתי בפריז, עבדתי בתור מלצר במסעדה קטנה ברובע ה17 והתלבטתי איך להמשיך מכאן. אחרי ערב סוער מהתחבטויות, בבוקר פתחתי את המסעדה ובשעה עשר בערך נכנס אדם מבוגר למסעדה והזמין קפה. הגשתי לו.
לא הכרתי אותו לפני כן והוא לא היה אחד מהלקוחות הקבועים. הוא התחיל לספר לי על הקריירה שלו, כמה היא מעניינת ואיך הוא הגיע לגיל פרישה וממשיך לעבוד משום שכיף לו וטוב לו. הוא צלם עיתונות, טייל בכל העולם וראה דברים מאד מעניינים. ואז הוא אמר לי: "בחיים, צריך לבחור בעבודה שבאמת מעניינת אותך כי אנו מבלים כל כך הרבה שעות בעבודה שאם אנו לא אוהבים אותה, זה כאילו אנחנו לא חיים כלל." מעט אחר כך הוא יצא מהמסעדה ולא ראיתי אותו יותר.
באותו היום יצאתי מהמסעדה, הבטתי לשמיים ואמרתי "הבנתי" וחזרתי לעבודה.

4 תגובות על קצת היסטוריה פרטית שלי

  1. מאת ענת‏:

    כנה ומרגש מאד !
    תודה 🙂

  2. מאת רובי‏:

    תודה
    הארת את עיני

    (דרך אגב אנחנו שכנים 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *